Vayedaber

חָֽזְרוּ לוֹמַר תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ כְּרוּב וַאֲפוּנִין וּבָשֶָׂר טָרוּף. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר עִילָּא אַף רָאשֵׁי לִפְתּוֹת וְרָאשֵׁי קֵפַלּוֹטוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כְּתַבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. בֵּצִים מָה הֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אַבָּא עָלָה לְבֵיתוֹ וּמָצָא שָׁם בֵּיצִים וְאָסַר חַמִּין וְהִתִּיר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה אֲנִי וְאַבָּא עָלִינוּ לְחַמַּת גָּדֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵּיצִים קְטָנוֹת כְּחִזְרִרִין וְטַעֲמוֹן יָפֶה כְּפִינְקְרֵסִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בצים קטנות כחזרדין. שהיו מצומקות הרבה עד שנעשו קטנות כעוזרדין קורמ''ש או סורבו''ש בלע''ז והיה טעמן יפה כפינקרסין והוא פרי חשוב מאוד בפ''ז דפאה ובפ''ק דסוטה א''ר יונתן יפה ספסוף שאכל בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו:

חמין. שנשתהו ע''ג כירה והתיר דמצטמק ורע להן:

ואסר להם. דמצטמק ויפה לו הויא כדלקמיה:

בצים מה הן. אם הן כתבשיל שמצטמק ויפה לו:

ובשר טרוף. דמכיון שכבר טרוף הוא מצטמק ויפה לו:

חזרו לומר. על הברייתא דלעיל קאי דקנסו בשוכח וחזרו לומר דדוקא בתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו בהא הוא דאיכא למיחש שלא יניח במזיד וכו' כדמפרש ואזיל מה הוא מצטמק ויפה לו:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵּן הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. תַּנֵּי הַמְבוּשָּׁל בְּשַׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ. 12a בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. רַב כַּד הֲוֵי מוֹרֵי בַּחֲבוּרָתֵיהּ מוֹרֵי כְּרִבִּי מֵאִיר. בְּצִיבּוּרֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הוֹרֵי לוֹן. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה כָּל דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְמֵזִיד אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים לֹא יֵאָכֵל וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין חַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. בָּעִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן אַתְּ מַה אַתְּ אָמַר אָמַר לוֹן אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. שָׁמַע רַב חִסְדָּא וָמַר הוּתְּרוּ שַׁבָּתוֹת לֹא כֵן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַשּׁוֹכֵחַ תַּבְשִׁיל עַל גַּבֵּי כִירָתוֹ בַשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. נֶחְשְׁדוּ שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין מֵזִידִין וְאוֹמְרִים שְׁכֵיחִין הָייִנוּ וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַשּׁוֹכֵחַ. וְאַתְ אָמַר הָכָא הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין וְלֹא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְבַשְּׁלִין. קָֽנְסוּ בְמַנִּיחַ וְלֹא קָֽנְסוּ בִמְבַשֵּׁל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קנסו במניח. אליבא דר' יוחנן הוא דמשני לה דאע''ג דבראשונה היו אומרים דשוכח ומניח תבשילו ע''ג כירה דינו כמבשל בשבת כשחזרו וקנסו לא קנסו אלא במניח דקילא ליה וגזרינן דיניח במזיד ויאמר שכוח הייתי אבל לא קנסו שוגג במבשל דלא חיישינן דעביד אסורא כי האי במזיד:

שמע רב חסדא להא דר' יוחנן. דמפרש לסתמא דמתני' כר''מ לקולא ואמר הותרו שבתות בתמיה לא כן א''ר הונא וכו'. ואסרו להן את השוכח. אפי' בשוגג וא''כ ה''ה במבשל ואת אמר הכא הכין דמבשל מותר בשוגג בתמיה:

את מה את אמור היכי סבירא לך להלכה אמר לון אני אין לי אלא משנה דסתם לן רבי כר''מ המעשר והמבשל וכו':

כרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הורי לן. בציבורא דמחמיר טפי דתני וכו' בתוספתא שם ולדידיה המבשל בשבת אף בשוגג אסור עולמית ובין לו בין לאחרים לא יאכל:

בצבורא. כשהיה דורש ברבים היה דורש כר' יוחנן הסנדלר לחומרא מפני עם הארץ שלא ליזלזלו באסור שבת:

שמואל. היה פוסק כר' יוחנן הסנדלר:

רב כד הוה מורי בחבורתיה. לתלמידיו הוה מורי כר''מ לקולא:

בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. השתא מהדר למתני' דידן ומפרש להא דקתני המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל היינו ששגג בהאיסור שלא ידע שאסור לעשות בשבת הלכך לא קנסו אותו ובמזיד באיסור קנסו אותו ולא יאכל דאלו ידע שאסור לעשר אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת לא בעי ר' שמואל לאוקמה משום דס''ל דבכה''ג שידע מן האיסור הוה לן למיקנס שוגג אטו מזיד הלכך מוקי לה דכולה מיירי שידע משבת אלא ששגג בהאיסור ולא שייך כאן למקנסיה בשוגג אטו מזיד:

מתניתא אמרה כן. כלומר מלישנא דקבע התנא במתני' שמעינן נמי הכי דמדכללינהו להמעשר והמבשל בחדא בבא דקמ''ל בהא דכמו בהמבשל בשבת ודאי ששגג באיסור והזיד באיסור מיירי דבידע שמלאכה זו אסורה אלא שוגג בשבת מסתברא דליקנסיה שוגג אטו מזיד הואיל ועבר על מלאכה מאבות המלאכות אלא ע''כ דשגג במלאכה שלא ידע שבישול אסור ולא קנסו בזה אטו במזיד וא''כ ה''ה במעשר בששגג באיסור והזיד באיסור:

תני. בתוספתא דשבת פ''ג וגרסי' להא בפרק כירה עד סוף הלכה:

שוגג יאכל. אפי' בו ביום:

במזיד לא יאכל. בו ביום עד שתחשך:

ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת. אבל לא בו ביום בין הוא בין אחרים:

במזיד לא יאכל עולמית. הוא דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת:

ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. דס''ל דקנסינן שוגג אטו מזיד ולדידיה דוקא דעביד איסורא אבל אחרים למוצאי שבת מותרין אבל לא בו ביום דלא ליתהנו מעבירה:

במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. כדמפרש טעמיה בריש פרק אלו נערות דיליף לה מקרא דכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה יכול אפי' בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:

משנה: אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְאִם תָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. כָּל מִין חִטִּים אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵינִים וּגְרוֹגֶרֶת וּדְבֵילָה אֶחָד וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַייֵם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְתוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם לֹא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא כִּי אֶלָּא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל. וְכֵן הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכּוֹפְרִיִּם וְלֹא כוֹפְרִיִּם עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אין תורמין ממין על שאינו מינו. כדדריש בגמ' דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה ותן חלב לזה:

כל מין חיטין אחד. אפי' שחמתית ולבנה תורם מזה על זה:

כל מין תאנים וכו' אחד. בין שחורות בין לבנות:

וגרוגרות. כשהן לחין קרויין תאנים וכשיבשו קרויין גרוגרות וכשנדרסין בעיגול קרוי עיגול דבילה:

כל מקום שיש כהן. ליתן לו מיד תורם מן היפה וזהו מן התאנים על הגרוגרות דתאנים יותר יפים הן אבל לא מגרוגרות על התאנים:

תורם מן המתקיים. מן הגרוגרות על התאנים דגרוגרות מתקיימי טפי:

לעולם הוא תורם מן היפה. דכתיב בהרימכם את חלבו ואי פסיד פסיד ואין הלכה כר' יהודה:

תורמין בצל קטן שלם. דשלם עדיף אע''פ שחצי בצל גדול חשוב הוא ור' יהודה ס''ל דחשיב עדיף ואין הלכה כר''י:

על הכופרים. על של בני הכפרים:

מפני שהוא מאכל פוליטיקוס. בצלים של בני המדינה הם חשובים ומאכל בני פלטרין של מלכים:

תַּנֵּי לֹא תְמַלֵּא אִישָּׁה קְדֵירָה עֲסָסִיּוֹת וְתוֹרְמוֹסִין וְתִתְּנֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְאִים נָֽתְנָה אֲסוּרִין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. רִבִּי אָחָא אָמַר בְּמֵזִיד כְּרִבִּי מֵאִיר רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא יֵאוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹטֵעַ בְּשׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת יְקַייֵם בְּמֵזִיד יַעֲקוֹר בַּשְּׁבִיעִית בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקוֹר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים בַּשְּׁבִיעִית בְּשׁוֹגֵג יְקַייֵם בְּמֵזִיד יַעֲקוֹר בַּשַּׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֲנָייַת שַׁבָּת עָלָיו. וְכָאן מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר הַמְתֵּן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ כְּמִי שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מַחְמַת שַׁבָּת כְּלוּם. 12b מַה טַעַם דְּרַבָּנִין נֶחְשַׁד עַל הַשְּׁבִיעִית וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַשַּׁבָּתוֹת. דָּבָר אַחֵר מוֹנִין לַשְּׁבִיעִית וְאֵין מוֹנִין לְשַׁבָּתוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא נָטַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים לִפְנֵי שְׁבִיעִית וְנִכְנְסָה לַשְּׁבִיעִית. אִין תֵּימַר חֲשָׁד אֵין כָּאן חֲשָׁד. אִין תֵּימַר מוֹנִין יֵשׁ כָּאן מוֹנִין. נָטַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים לִפְנֵי שְׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית אִין תֵּימַר חֲשָׁד יֵשׁ כָּאן חֲשָׁד וְאַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי מוֹנִין בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי חֲשָׁד וְקָֽנְסוּ שׁוֹגֵג מִפְּנֵי מֵזִיד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היך עבידא. כלומר דמפרש מאי נ''מ מבין אלו שני הטעמים והיך עבידא דלפעמים איכא חדא טעמא וליכא לאידך וקאמר בכה''ג דלקמיה:

נטע פחות משלשים וכו'. דתנינן לעיל בפ''ב דשביעית בהלכה ו' הנוטע שלשים יום לפני ר''ה עלתה לו שנה תמימה ומותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ר''ה לא עלתה לו שנה תמימה ואסור לקיימו בשביעית כדתנן במתני' שם שאם נטע פחות משלשים יום לפני ר''ה יעקור והשתא אם זה נטעה בשוגג פחות משלשים יום לפני ר''ה של שביעית ונכנסה לשביעית איכא בינייהו דאין תאמר דהטעם שהחמירו אף בשוגג בשביעית מפני החשד אין כאן חשד שהרי לא נטע בשביעית עצמה דנימא להחמיר אף בשוגג שלא ידע שהוא פחות מל' יום ודאי כולי האי לא מחמרינן משום חשדא דשביעית עצמה אבל אין תימר דהטעם הוא מפני מונין יש כאן ג''כ טעמא דמונין שכשיראו אח''כ ששני ערלה ורבעי יהיו כלין והיינו לאחר ג' שנים לערלה וד' רבעי שלימות דפחות מל' יום לא עלתה לו שנה ויחשבו למפרע וימצאו שנטיעה זו מתחלת חשבון שלה מתחילת שנה שביעית היא אכתי אתו למישרי נטיעה בשביעית או בפחות מל' יום לפני שביעית ולהאי טעמא איכא למיגזר אף בשוגג בכה''ג:

נטע פחות משלשים לפני שמינית ונכנסה שמינית כצ''ל וכן הוא בפ' כירה. כלומר וכן איכא בינייהו איפכא שאם נטע בפחות משלשים יום לפני ר''ה של שמינית ונכנסה לשנת שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד אין תימר מונין אין כאן מונין. וחסר כאן אין תימר הבתרא ובפ' כירה גרסינן לה אלא ששם מסורסת הגי' במקצת וכצ''ל כמו שהצגתי. כלומר דלטעמא דחשדא איכא הכא שהרי בשביעית עצמה הוא שנטע אבל טעמא דמונין ליכא דהא פחות משלשים לפני ר''ה לא עלתה לו שנה וכשיחשבו לאחר שיכלו שני ערלה ורבעי יראו למפרע שהשנים מתחילין מתחילת שנת שמינית וליכא למיגזר מידי דאע''ג דהשנים שלימות מתחילין הן מקודם שמינית מ''מ תלינן שיאמרו דזה לא נטע אלא לאחר שכלתה שנת שביעית דודאי בשביעית עצמה לא היה נוטע:

ואתיא כמ''ד מפני החשד ברם כמ''ד מפני מונין קנסו בשוגג מפני מזיד. כצ''ל כמו שהיא בפרק כירה. כלומר דהש''ס מסיק לה דהאי טעמא דמפני חשדא הוא העיקר וכהאי מ''ד אתיא שפיר המתני' דקתני הנוטע בשביעית משום דבשביעית עצמה לעולם איכא האי טעמא דמפני חשדא אבל למ''ד דטעמא מפני מונין ולדידיה לא אתי האי טעמא בלחוד אלא כשנטע פחות מל' לפני שביעית וכך הוא משמע מהאי דבר אחר דבא להוסיף על האי טעמא דמפני חשדא וקאמר דבר אחר וכו' וכלומר להשמיענו דאף במקום דליכא טעמא דחשדא טעמא דמונין מיהת איכא ולא מיתוקמא האי טעמא לחודיה אלא בנטע פחות משלשים לפני שביעית וכדאמרן וא''כ בהא קנסו בשוגג מפני מזיד בתמיה וכו כולי האי חששו חכמים למיקנס בשוגג אטו מזיד אף בחששא רחוקה כזו והיכא דטעמא דמפני חשדא ליכא וא''ת דאה''נ דחששו חכמים למיקנם בשוגג אף במקום דליכא אלא טעמא דמפני מונין בלחוד א''כ קשיא אמאי תני במתני' הכא הנוטע בשביעית אף בשוגג יעקור אם דקנסו חכמים אף בנוטע פחות משלשים יום לפני שביעית הוה ליה לאשמועינן רבותא טפי ועוד דלעיל בשביעית בפ''ב דמיירי בפחות משלשים יום כדתנן אין נוטעין וכו' פחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית ואם נטע וכו' יעקור והו''ל למיתני ואם נטע בין בשוגג בין במזיד יעקור אלא ודאי כל היכא דליכא אלא האי טעמא דמפני מונין בלחוד לא גזרו חכמים בשוגג אטו מזיד ובמקום דאיכא טעמא דמפני חשדא הוא דגזרו ולפיכך לא תנינן להא אלא בנוטע בשביעית עצמה:

ואין מונין לשבתות. שהרי שנים הוא שמונין כנטיעה ולא ימים והלכך לזמן מרובה לא יוודע הדבר שנטע זה בשבת:

דבר אחר מונין לשביעית. מונין השנים של שני שביעית לנטיעות לענין ערלה ורבעי וכשמונין השנים למפרע יראו שנטיעה זו בשביעית היתה ואתו למישרי נטיעה בשביעית:

נחשדו ישראל על השביעית. הלכך גזרו בה טפי שלא יטע במזיד ויאמר שוגג הייתי:

מה טעם דרבנין. דמחמירי בשביעית יותר משבת:

ר' יהודה אומר חילוף הדברים וכו' דשבת דחמירא בשוגג נמי יעקור שלא יהנה ממעשה שבת והלכך וכאן וכו' גבי קדירה בעססיות וכו' מכיון שאתה אומר דתמתין למ''ש בכדי שיעשו הוי כמי שלא נהנית מחמת שבת כלום ומודה ר' יהודה הכא דהוי כמבשל בשבת בשוגג:

הנוטע בשוגג וכו'. תוספתא היא בשבת שם ומסקנת דברי ר' מנא הן כלומר דאף לר' יהודה דהך ברייתא דהנוטע בשבת דמחמיר בשוגג נמי שפיר מיתרצא כדמסיק ואזיל:

א''ר מנא יאות א''ר יוסי. דאין דין עבר ושהה כמבשל בשבת במזיד אלא דדי אם נקנסיה דלא יאכל עד למוצ''ש וכמבשל בשוגג לר' יהודה:

ר' יוסי אומר. דלא היא אלא אפי' נתנה במזיד לא הוי אלא בשוגג במבשל ומיתוקמא אפי' כר' יהודא בברייתא דלעיל דס''ל בשוגג יאכל למוצ''ש:

ר' אחא אמר במזיד כר''מ. הא דקתני ואם נתנה אסורין וכו' כר''מ מיתוקמא דקאמר לעיל גבי מבשל בשבת דבמזיד הוא דלא יאכל בו ביום וכן הכא דהואיל ונתנה במזיד אסורין עד למוצאי שבת דאלו נתנה בשוגג אפי' בו ביוס מותרין:

עד. שישהא בכדי שיעשו:

עססיות. מין קטניות:

תני. שם בתוספתא ריש פ''ג:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source